בעולם מודרני שבו יורים המונים, מזיקי מין בתעשיית הבידור ופוליטיקאים מגעילים כולם מוצאים דרכים חדשות להחריד את האזרחים של היום, הרעיון שהעולם ייעצר על עקבותיו וייאפס על ידי רוצח סדרתי הרוצח לאט את דרכם בעיר נראה כמעט מוזר. עכשיו עברו למעלה משלושים שנה מאז שלישיית שיקגו מַבעִית התחילו לצבור לשמצה בחוגי מטאל כבד על כך שסיפרו מחדש את הסיפורים המלוכלכים והמעשים המגעילים של בני התמותה המרושעים ביותר שהלכו ברחובותינו. הכישרון שלהם לסנן את הסיפורים הללו באמצעות חוש הומור חולני, ת'ראש ריפים ומבני שירים של קומזיץ הפכו את הכל לטעים יותר ממה שהנושא אמור להציע. 'קרנבל הרוצחים' , האלבום הראשון של הלהקה מזה תשע שנים, מרגיש כמו אלבום תקוע במצב של קיפאון, הן מבחינת הביצוע המוזיקלי והן מבחינת הנושא. התוצאה היא תקליט קל יחסית, שככל הנראה לא יביא לכך שמאזינים חדשים ללהקה ינצחו, אבל למאזינים שכבר עברו גיור שעדיין יש להם כמה חולצות טריקו בארונות שלהם עם תמונות של אנשים כמו צ'ארלס מנסון ו ג'פרי דאהמר יכול להיות מרוצה לפחות על ידי הנושא, אם לא הריפים.
א מַבעִית לתקליט תמיד הייתה תחושה של קרקס שלוש טבעות, ו 'קרנבל הרוצחים' אינו יוצא מן הכלל, עד כדי התחלה בפתיח של קרנבל. היציאה המוקדמת של 'החלון שלך פתוח' מראה את הלהקה מתמקדת באלמנטים המתכתיים יותר שהם מביאים לשולחן, עם סולן/גיטריסט מוות תאגידי משמיע צווחות מזעזעות וגבוהות כתמיד, ועבודת גיטרה עמוסה בגריסה. זה המרטש הכי מתחיל לסיים של התקליט למרות שיש כמה מטחים גדולים יותר של זעם מתכתי שזורחים דרך 'קרנבל הרוצחים' , בעיקר על המגרסה המבשרת רעות 'בית שחיטה' והטראש המרושע המרכיב 'עכשיו זה הזמן לשחק' . חוץ מהרצועות האלה ועוד כמה רגעים פה ושם, מַבעִית נשען חזק יותר על הצד המעוות של שירת המדורה של כתיבת השירים שלהם.
בדיוק כשחשבת שלא נותר עוד חומר לשלי מהחיים המלוכלכים של ג'ון וויין גייסי ו ריצ'רד ספק , השלישייה מוסרת אודות קליטות - אם צעירות במידה מסוימת - למנגל שהשתבש בביתו של הראשון ( 'מסריח' ) והדיספוריה המגדרית של האחרון ( ל'ריצ'רד ספק יש חזה גדול' ). המגוחך ביותר בצד הסינגלונג של התקליט הוא 'העצמות היבשות' , טוויסט בשיר העם הנפוץ המדבר על מה העצמות מתחברות זו לזו, מה שהופך אותו לסיפור בהשראת הרוצח הסדרתי מהמאה ה-19 ה.ה. הולמס . התוצאה הסופית היא אולי השיר המהנה ביותר בנושא עצמות מאז טים רובינסון אוהדי חן של נטפליקס של 'אני חושב שאתה צריך לעזוב' עם 'הלילה שבו השלדים התעוררו לחיים' . למרות שזה כמעט מגוחך 'גלגלים על הבאג' , שרואה את הלהקה הופכת את החרוז הפופולרי לילדים 'גלגלים על האוטובוס' לתוך סיפור נורא על טד באנדי באג של פולקסווגן.
אין הפתעות שאפשר למצוא מַבעִית של 'קרנבל הרוצחים' , וההומור הקמפי של הלהקה תמיד היה המניע העיקרי של האודות המוזיקליות שלהם לפשעים איומים. אבל אפילו מעריצים ותיקים עדיין יכולים להתבכיין על כך שלאור ההמתנה של תשע שנים, אין קצת יותר בשר מתכתי לעצמות התקליט.
הדפס
