כמו כל תת-ז'אנר מטאל מתמשך, המטאל הסימפוני זקוק לנושאי התקן שלו. VISIONS OF ATLANTIS ייתכן שהתחיל לעקוב ישירות פנימה משאלת לילה צעדים של, אבל האוסטרים גדלו בהתמדה בקומה ו 'שודדי ים' מגיע כשהרוח נושבת באגרסיביות במכירות שלהם.



האלבום האחרון של הלהקה, 'נודדים' , היה פיצוץ מספר 1 בגרמניה, מה שאמור לתת לך איזושהי אינדיקציה לכמה הם גדולים כרגע, וכמה גדולים יותר הם יכולים להיות. מכיוון שרוב השמות הגדולים ביותר של המטאל הסימפוני עברו מודרניזציה חסרת נשימה או סטו משם באיזה טנגנס מתקדם, VISIONS OF ATLANTIS דבקו בתסריט המקורי ועבדו ללא לאות על חידוד צליל ותיק אך עדיין ניתן לגיבוש. כבונוס נוסף, 'שודדי ים' הוא האלבום השני שלהם עם קו חזית מסודר: הדרך קלמנטין דלאוני ו גואיטולי 'רך' שילוב הקולות של האלבום הוא באמת קסום בנקודות מסוימות, והשירים הגדולים ביותר של האלבום הזה זוהרים בבהירות כתוצאה מכך.





אין סטיות קיצוניות ממה ששמענו 'נודדים' כאן, אבל האיכות המשופרת של השירים האלה ברורה מאליה. 'שודדי ים' מתחיל עם חלון ראווה נפלא לכל הכישרונות של הלהקה. אפי צנוע אך מבורך בפזמון קטלני, הוא מציין את המקום המתוק שבו VISIONS OF ATLANTIS מרגישים הכי חזקים: מנגינות גדולות, הרבה בומבסטיות והדר ורמזים מדי פעם למשהו עמוק ואווירתי יותר שמנצנץ בשוליים.





בצורה הכי ישירה ותמציתית שלהם, VISIONS OF ATLANTIS נשמע כאילו הם מספקים שיא הלהיטים הגדולים ביותר. 'מלאך מלנכולי' , 'שעונים' ו 'לגיון הימים' כולם אבני חן פופ-מטאל ללא רבב, עם דלאוני כוחו האלגנטי ו גואיטולי הראפס מלא הנפש של זה שזור בצורה הכי מספקת שאפשר להעלות על הדעת. גם הבלסטר השרירי של פאוור מטאל הוא אינטגרלי: 'מאסטר ההוריקן' הוא שיר הלל רועם להישרדות, מלא ווים נישאים וקשקושים וירטואוזיים; 'בעולם שלי' הוא תערובת מלהיבה של פינוק אופראי, נצנוץ פולק מטאל וקראנצ' יורו-מטאל דופק, מארבע לקומה.



כל מי שמקווה לשפע של ספוג וצריכת רום צריך להחזיק את סוסיו (הים), מכיוון שהפעולה הימית מוגבלת למספר מטאפורות משכנעות בעדינות, נדנדה VISIONS OF ATLANTIS כמטיילים נועזים אך רגשיים בחיפוש אינסופי אחר משהו גדול יותר, טוב יותר ומאשר חיים יותר. זה תיאור שמתאים להם, ולמוזיקה שלהם, די טוב. זהו מטאל סימפוני שנעשה כמו שצריך. בראבו.