תארו לעצמכם כמה משמח זה יהיה להיתקל בו כישוף ירח לראשונה היום. למרות שלא זוכה להערכה בלתי נסבלת, הלהקה הפורטוגלית הקדישה את 30 השנים האחרונות לבנייה מתמדת של הקטלוגים העשירים והמרשימים ביותר. מהמאמצים המוקדמים ביותר שלהם כלהקת בלאק מטאל ראוותנית ועד למעקפים והניסויים הרבים שאפיינו את מעללייהם לפני ואחרי המילניום, כמעט כל מה שצמח תחת כישוף ירח הבאנר נשפך כנות ומעמד. הם עשויים להיות הגותים הראשיים הבלתי מעורערים של המחתרת, ו 'הרמיטאז' ללא ספק יספק את מי שחושק ברמה מסוימת של אפלה והדר, אבל הגיע הזמן שהלהקה הזו יזכו להכרה במקוריות הייחודית וחסרת הרחמים שלה. גם התקליט הכי פרוגרסיבי שהכינו אי פעם וגם אחד הנגישים ביותר באופן לא מתנצל, כישוף ירח הסרט ה-12 באורך מלא שוב זועק את הזוהר של יוצריו מגג עטוף ערפל.



כפי שנאמר בענווה בהודעה לעיתונות המצורפת, 'הרמיטאז' נמנע מההתנשאות התיאטרליות והגרנדיוזיות לעתים קרובות של קודמים כישוף ירח אלבומים לטובת גישה יותר אישית ורגשית. המורכבות המטאפורית של השירים עצמם ללא ספק תתגלה לאחר האזנות חוזרות ונשנות, אבל הדבר הבולט ביותר לגבי 'הרמיטאז' הוא החום והקסם המהותיים שלו, הנפיצות הדוקרנית והתזמורתית של 2018 '1755' הוחלף כאן בתחושה שאין לעמוד בפניה של אנושיות וחן. התוצאה היא מלודית עמוקה, צפופה, עם מספר רב של קטעים מטופשים להפליא שבהם רוח הרפאים של פינק פלויד מנצנץ דרך. אבל האלבום גם אינטימי יותר באופן ניכר, עם פרונטמן פרננדו ריביירו מספק כמה מהקולות הפגיעות והלא עצבניות שלו עד כה. תערובת מוזרה אך חזקה של אינטימיות מופשטת ואמביציה למסך רחב, שירים כמו פותחן מחשמל 'טובת הכלל' והבומבסטי 'הקדושים הנזירים' שווים לכל דבר ב כישוף ירח הקאנון המהולל של.





תמיד להקה עם רצף פרוגרסיבי רחב, כישוף ירח מעולם לא היו גלויים יותר פרוג ממה שהם נמצאים 'הרמיטאז' . בין אם אלו גווני האיברים המצמררים שרודפים את החושך והגרגר 'אפופטגהמטה' או הסוויפ הבלוזי והספגטי של 'הכל או לא כלום' , מדובר באלבום שמתנפח ברגעים של השראה מעודנת וסטיות קטנות אך משמעותיות מהמצופה. הוא עדיין מספק גם את המינון הרצוי של פאר עגום, כמובן, וכן ריבריו שאגת התופת של התופת נותרה אחת המובהקות והמשכנעות בעסק, אבל כשהם מתקרבים לסוף העשור השלישי שלהם, כישוף ירח עדיין מתפתחים. למרבה הצער, השיר הכי יוצא דופן באלבום יוצא הדופן הזה מגיע לקראת הסוף: הפסיכ-רוק הסוחף והאבן של 'בלי שלטון' זוהרים וטוחנים, עם תחושה מרתקת של גאות ושפל דינמיים, איכשהו נשמעים בבת אחת כמו הכל וכלום, תוך שהוא משדר כריזמה אכזרית, שאי אפשר לעמוד בפניה. כן, אנחנו רחוקים מזה כמה שנות אור 'לב זאב' ו 'לא דתי' כאן, אבל אם הייתה לך הפריבילגיה לעקוב כישוף ירח מההתחלה, 'הרמיטאז' מונעת בקול על ידי אותה רוח חיפושית. זה עוד שיא קריירה מכמה גדולים עכשוויים בתום לב.