כולם צריכים לראות רמשטיין לחיות לפחות פעם אחת. הגרמנים הפכו כל כך מיומנים בלהיות מוגזמים ושובי לב יותר מכולם, שלפעמים קל לשכוח שגם הם עושים תקליטים. רמשטיין הופעות חיות הן כולן על עומס חושי, ולמרות שזה יהיה טיפשי לצפות מהלהקה לעורר במדויק את כל האש והטירוף הזה מגבולות האולפן, 'זְמַן' עושה עבודה די טובה בלהיות מפוצץ יתר על המידה, נפיץ ולעיתים מטופש להפליא. השיא שנקרא 2019 היה הגון מספיק אבל נמוג במהירות מהזיכרון: 'זְמַן' דורש להתייחס אליו כשומר.
אמנם, מעט השתנה מבחינת רמשטיין הנוסחה של. רוב השירים האלה עוקבים אחר אותה תבנית שהודיעה ל-2001 'אִמָא' , אם כי עם טכנולוגיה חדה יותר בעבודה ועשרות שנות ניסיון שמבטיחה טיפול בכל פרט. למרבה המזל, השירים עצמם נהדרים: מהאוויר הקלוש של המלנכוליה שאופף את השיר, הבעירה האיטית, דחף ההמנון, ועד הגותי, המהורהר. 'שָׁחוֹר' והעצבני, המתוח 'מתח' , אי אפשר להכחיש את זה רמשטיין הם אדונים בדבר הזה.
באופן משמעותי, סולן עד לינדמן מעולם לא נשמע כריזמטי או פקודי יותר ממה שהוא נשמע ברגעים הדינמיים יותר של האלבום. שוב, שיר הכותרת הוא עדות לאבולוציה עדינה, עם לינדמן הקול של קולו עז ומחמיר בקדמת הבמה, כשהתפאורה נבנית מפעימת סביבה ועד לסטאקטו מתכת. כְּמוֹ כֵן, 'שקר' היא אחת הבלדות (סוג של) הטובות ביותר רמשטיין כתבו אי פעם, והקסמים האפלים של הזמר חותמים את העסקה, בתוך סחף מהפנט של פוסט-רוק והתפרצויות של כבדות מסעירה. הם אפילו מצליחים לעשות שימוש כיוונון אוטומטי נראה מקובל במעורפל לכמה שניות, וזה לא דבר של מה בכך. המפוכח והמדאיג 'הדמעות שלי' הוא כמעט טוב מאוד. עם זאת, באופן מוזר, השיר הטוב ביותר בתקליט כולו הוא גם המטופש ביותר. 'ציצים גדולים' ('ציצים שמנים') הוא רמשטיין במצב של דוד מרושע, כשהם משיטים את ספינתם דרך גלי אירוניה (או שזה נכון?) ועוררות, בטוחים בידיעה שאתה יכול לברוח כמעט עם כל דבר אם אתה לא שר באנגלית. יצירתי, אקסצנטרי וחסר צירים באופן מוחשי, 'ציצים גדולים' אולי לא על האף כמו 'כוס' (משנת 2009 'אהבה היא לכולם' ) או מתון שובב כמו 'חלקי' (מ 'מסע, מסע' , 2004), אבל הניצוץ בעיניו יעוור אותך בעליזות.
עם גבה אחת מורמת, האיטי והמרושע 'אדייה' משמש כסיום הולם, ותזכורת בזמן שאפילו רמשטיין לא יכולים להמשיך לפוצץ את עצמם ללא הגבלת זמן.
אנחנו יודעים למה לצפות מהלהקה הזו, והלאה 'זְמַן' אנו מקבלים עזרה נדיבה ומגוונת של הדברים הטובים. בדיוק כמה מהשירים האלה ידרדרו על כתפיים לסטים חיים עתידיים נותר לראות, אבל זה יספיק יותר מלהמתין להזדמנות הבאה שיסירו לנו את הגבות.
הדפס
