GOJIRA הוציאו, באלבומם השלישי, אפוס. זוהי יצירת מופת שווה לכל דבר משוגגה אוֹ מאסטודון שיחררו, סוג כזה של קיר סאונד עצום, רותח, שהמאזין פשוט לא יכול שלא להשתקע בתוכו. 'ממאדים לסיריוס' הוא מסע שייקח הרבה האזנות להעריך אותו במלואו, אבל הוא מתגמל בשפע לכל מי שחושב פתוח ורענן מוזיקלית מספיק כדי לעשות את הטיול.
תייק אותם לצד מגלי א(u)סטרל אַלכִּימַאִי , יחד עם ההשפעות הנפוצות שלהם מהאסכולה הישנה (קצת מַחֲלַת עֲצַבִּים , קצת בדיחה רצחנית ). ואז להוסיף קצת משוגגה הקלאנגור המכני הבלתי פוסק של, קורט של DARKANE בשירה, וכמה חגורת נער צעיר באותו גורם עוצמה בלתי מוחשי. קצת VOIVOD מוזרות (בדוק את החלק האמצעי של 'עולם לבוא' ),ותשאיר בערך שעה ועשר דקות כדי להתאים את כל ההשפעות האלה, ותהיה איפשהו באותה גלקסיה כמו האגוזים הצרפתיים האלה.
רשימת מכולת של השפעות כן GOJIRA אבל אין צדק. הסאונד שלהם אפל, גועש ומהפנט, כבד מאוד אבל מגוון ומפתיע, אף פעם לא מונוטוני. ההשקפה הלירית שלהם ראויה להזכיר, גם כן - חיובית באופן מפתיע ומאשרת חיים, המילים שלהם מוסיפות אנושיות אפילו לחלקים הזועמים והממוכנים ביותר של האלבום.
בעיקר משקשקים במידטמפו בלתי נמנע, עם התלקחויות פיצוץ מדי פעם ומרווחי נשימה אקוסטיים, 'ממאדים לסיריוס' הוא, על כל התכונות המתקדמות שלו, כמו טנק ארור. גוון הגיטרה כבד המשקל, החסון בצורה בלתי אפשרית, נותן אפילו לריפים הפשוטים ביותר שלהם סמכות מענישה ודחיפות פיקודית. התיפוף אינטנסיבי באותה מידה, ובשילוב הם יוצרים אווירה חונקת עבה זפת ובלתי סלחנית. לְמַרְבֶּה הַמַזָל, GOJIRA תחושת הדינמיקה של הדינמיקה היא חדה, והם יודעים בדיוק מתי לתת למאזין לעלות לאוויר, לפני שהם זורקים אותם בחזרה למטה למעמקים הקפואים.
בסצינה הצרפתית יש הרבה להקות מבטיחות כרגע, אבל GOJIRA מוביל את החבורה, ואם יש צדק בעולם, 'ממאדים לסיריוס' יהיה האלבום שישים אותם על המפה גם לשאר העולם. אלבום עצום, אינטנסיבי ומאוד מרשים.
הדפס
