מאסטודון עומד במלואו בשמה ומחזק את מעמדה כאחת מלהקות המטאל האמריקאיות החדשות הטובות ביותר שיש עם, מכל הדברים, את הופעת הבכורה שלה בלייבל הגדול. היצע האולפן השלישי של הלהקה הוא חלק עצום של רוק כבד באכזריות שמסתובב בפראות בין ת'ראש כולל בגזרות כמו פותחן 'הזאב משוחרר' ואקרובטיקה מתקדמת, כמעט ג'אזית בשירים כמו 'לוכד להב' . הדיסק גם נהנה מהתחושה הרעיונית הרופפת שלו, המוזרה של הלהקה 'הר הדם' קו עלילה המציע דימויים אפלים ופנטסטיים המתאימים לסאונד, תוך שהוא נותן לאלבום מבנה כולל מגובש.
'הזאב משוחרר' מפנה את מקומו לחזקים לא פחות 'גולגולת קריסטל' ו 'ענק שינה' , שניהם גועשים מבהילים מתוך הרמקולים עם ריף מפלצתי אחד אחרי השני. ביל קליהר ו ברנט הינדס יש להם גם טון מוחץ וגם אצבעות זריזות ומהירות, מה שמאפשר להם להתעמק כל כך מהר ואלגנטי מלוחות עבים של גיטרה מונוליטית לקטעים מורכבים ומסובכים יותר. אפילו עמוק לתוך האלבום על גזרות כמו 'יד אבן' , הצמד מחליף בקלות מהממת לעתים קרובות בין השניים, לפני שהוא פורץ אל המבוא העדין והרך יותר של 'אדמת התמותה הזו' .
צוין במקומות אחרים שגם לא הינדים ולא בסיסט טרוי סנדרס , החולקים חובות ווקאליות, יש את הקולות המובהקים או רחבי הטווח ביותר. זה אולי נכון, וזה עשוי גם לעכב מנגינה כמו 'אדמת התמותה הזו' להמריא הכי גבוה שאפשר. אבל יחד עם זאת, השירה החצובה המחוספסת שלהם עובדת היטב בתוך מוזיקת הגרניט המוצקה שמסביבם, ובנקודה זו מתאימה גם לסאונד וגם למילים כל כך שקשה לדמיין לאן עוד הם יכולים ללכת.
כמו 'מובי דיק' -נושא 'לִויָתָן' , הדיסק הזה מספר את סיפורו של מסע לטפס על הר אפל ומסוכן המאוכלס על ידי כל דבר, החל מאנשי עצים ועד לסקוואטץ' (הכלאה בין קיקלופ לסקוואטץ'). הסיפור עובד גם כמטפורה וגם כהרפתקאה כבדי מטאל, ומחזיר את ההיקף העצום הגלום בז'אנר מבלי להגזים ברמזים הספרותיים או במנה הפנטזיה. אבל 'ענק' היא המילה הפועלת כשזה מגיע לתקליט הזה וללהקה הזו, ובעולם שבו נראה שהכל, במיוחד המוזיקה, הולך וקטן, נוכל להשתמש בעוד כמה מאסטודון מסתובב בכדור הארץ.
הדפס
